גולש  נכבד, 

   לא באתי באתר זה להלל ולשבח את משפחת ליטוינסקי, אשר אני אחד מצאצאיה, אלא אך להזכיר לך, גולש נכבד, את קיומה של משפחתי ופועלה למען הישוב בימי המנדט ובימי טרום המדינה.   קיומה של משפחה זו, נשכח והושכח משום מה ומי יודע היום שמי שהשיג את הרישיון לבניית הגימנסיה הרצליה, הודות לקשריו עם המושל הטורקי, היה סבי המנוח יעקב אלחנן ליטוינסקי?
 
ומי יודע היום שתיאטרון הבימה והיכל התרבות (אודיטוריום מן) עומדים על קרקע  שהייתה חלק מן הפרדס של סבתי, אלמנתו של סבי יעקב אלחנן ליטוינסקי?

ומי יודע שבית החולים תל השומר והמחנה הצבאי אשר לצידו עומדים על קרקע שהיתה שייכת למשפחת ליטוינסקי?

ומי בכלל יודע מהי תל ליטוינסקי? אשר שמה הוסב משום מה לתל השומר?

ומי בכלל נתן את ההוראה למחוק מעל המפה את השם תל ליטוינסקי ולכתוב במקומו תל השומר?

סבי המנוח, יעקב אלחנן ליטוינסקי, עלה ארצה מאודסה לקראת שנת 1877, למרות שמצבו הכלכלי היה טוב.

התנאים בארץ היו אז קשים ולא היה קל לסבי, אולם למרות זאת הקים בעזה טחנת קמח ולאחר מכן התיישב ביפו, הקים בית מסחר לעצים, הקים משפחה ולימים היה, יחד עם בנו מוריס, אבי המנוח, לאחד ממייסדי תל אביב והבית אשר נמצא ברח' אחד העם 22 תל אביב, אשר בנה, היה בין 15 הבתים הראשונים של תל אביב.

אבי, מוריס ליטוינסקי, לאחר שהגיע לבגרות, החל לעבוד בבנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי לישראל) כאשר לאחר מכן היה לפקיד הראשי של בנק זה.

עם הגירוש מן הארץ, ע"י הטורקים, נסע למצרים ויחד עם אחיו אמיל היו לקבלנים לאספקת מצרכים לצבא הבריטי.

בתום מלחמת העולם הראשונה, קיבל, הודות לקשריו הטובים את הסוכנות לארץ ישראל של "אסיאטיק פטרולאום קומפני" (לימים "של קומפני"), נשא לאישה את אמי, בקה קרמן וחזר עמה ארצה.

בד בבד עם עיסוקו כסוכן של "של" עסק בגאולת קרקעות ולא פחד לנסוע, כמו אחיו אמיל, בזמן המאורעות לכפרים הערביים למטרה זו: וכך במשך השנים נרכשו מן הכפר סקיה כ-1,700 דונם, כדי להקים את עיר הגנים תל ליטוינסקי (עליה ידובר בהמשך) ושתל שם פרדס בן 300 דונם: עוד נרכשו כ-600 דונם באיבלקיה (ליד הרצליה) וכיום בין שפיים לגעש, עליהם נשתל פרדס אשר נקרא בשם " גן ליטוינסקי".

עוד רכשו האחים ליטוינסקי כ-1,700 דונם מן הכפר ג'יוס, כ-70 דונם בחיפה וקצרה היד מלפרט.

במילים אחרות, האחים ליטוינסקי עשו בקנה מידה קטן, בכספם הם, את אשר עשתה הקרן הקיימת בכספי אחרים בקנה מידה גדול ולא ייפלא הדבר שהיה זה לצנינים בעיני המוסדות דאז והראיה לכך היא שהקרן הקיימת ועובדיה הוגדרו כגואלי קרקעות והאחים ליטוינסקי כספסרי קרקעות.

עוד יצוין שמוריס, אבי המנוח, היה קונסול כבוד של אסטוניה ודיקן הקורפוס הקונסולרי וקיבל שתי מדליות ממדינת אסטוניה על פועלו למען חיזוק הקשרים בין אסטוניה וארץ ישראל.

למרבית הצער, נפטר אבי ב-1951 והוא אך בן 63 בהיותו בפריז במטרה לארגן בעלי הון לשם פיתוח תל ליטוינסקי.

כבר אמרתי לעיל, בראשית דברי שאין כוונתי באתר זה להלל ולשבח את משפחת ליטוינסקי אלא אך ורק להזכיר את קיומה ופועלה אשר, כאמור, משום מה נשכח, ולכן לא תמצא, גולש נכבד, באתר זה, כל מאמר מפרי עטי וכל חומר אשר תמצא באתר זה הנו אך ורק מאמרים וקטעי עיתונות מפרי עטם של עיתונאים וסופרים או חוקרים שעליהם אין אני נמנה.

אני מאחל לך, גולש נכבד, גלישה נעימה ואני מעז לקוות שגם מעניינת ואם לאחר מכן תהיינה שאלות או תרצה הבהרות, הנני ברצון לרשותך.

שלך בידידות,
חיים ליטוינסקי